האם אנחנו באמת מקשיבים לילדים שלנו?

האם אנחנו באמת מקשיבים לילד שלנו?

רקע על עצמי:

תחום החינוך משך אותי עוד לפני שהייתי אימא. הייתי אוספת המון כתבות ושומרת אותם בתיקייה לכשיגיע העת אפתח אותה לעזר. כמובן שכשנולדו ילדיי, הכתבות כבר לא היו רלוונטיות כי יש המון דרכים, גישות ושיטות לגדל את הילדים שלנו ואין באמת דרך אחת נכונה.

כשאיתן היה בן שנתיים התחלתי לעקוב אחרי הדרך של אמא מאמנת (אפרת לקט) ומיד התחברתי לגישה החיובית שלה בהורות. לתפיסה אותה אנחנו רואים את הילדים שלנו. מבחינתה, ילדים הם אנשים נמוכים.

באותו הזמן גרנו בחו"ל, התחלתי להקשיב לשיעורים שלה מרחוק ופתאום היא יצאה עם קורס און ליין ומבלי לחשוב פעמיים נרשמתי ויצאתי למסע בהורות שלי. להיות האימא שאני רוצה שהילדים שלי יגדלו להיות. זו הייתה המתנה הכי גדולה שלי לעצמי ועבור הילדים שלי.

כשחזרנו לארץ, הילדים היו אז בני שלוש וחצי ושנה וחצי. יחד עם ההתרגשות לחזור ולהיות קרובים למשפחה וחברים, למקום המוכר והידוע, לתרבות ולמנטליות שלנו, באו גם החששות והאי וודאות מהמעבר והשינוי. זה הרגיש לי כמו התחלה חדשה במקום חדש, מקום מגורים חדש בשכונה שלא מכירים, איזה מסגרת חינוך נבחר לילדים, יצירת קשרים חברתיים.

לאחר החזרה, נרשמתי ללימודי הכשרת מאמנות של אמא מאמנת, התחלתי קורס מונטסורי ועבדתי בגן מונטסורי. היום במקביל ללימודים, אני מובילה יחד עם הורים נוספים את החינוך המונטסורי הציבורי בעיר תל אביב, כדי להטמיע ולשלב שיטה ששמה את הילד במרכז, מסתכלת עליו בגובה העיניים, מעודדת את הסקרנות שלו, את תחושת המסוגלות שלו ואת הביטחון העצמי שלו. מכאן אתם יכולים להבין שחינוך הוא חלק ממני והרצון שלי לעזור ולהשפיע בתחום החינוך הוא גדול מאד.

כשגרנו בחו"ל, הייתי בבית עם הילדים STAY AT HOME MOM, דבר שמאד מקובל שם, אין לחץ לחזור למעגל העבודה, הכרתי המון אימהות באותו מצב כמוני וביחד היינו מבלות המון ביחד בפעילויות עם הילדים. גרנו ביוסטון שהיא עיר ענקית שמבחינתי הייתה כמו מושב גדול שקט ורגוע. ועם החזרה לארץ, ידעתי שישראל רצה מהר יותר, לחוצה וחסרת סבלנות, צריך לתכנן בה דברים מראש, להימנע מנסיעות בזמנים מסוימים כשהם עמוסים או פקוקים והחשש הגדול שלי היה לאבד את הדרך שלי כאמא שאני רוצה להיות עבור הילדים שלי.  

להיות האמא שאני רוצה להיות

היה לי חשוב להיות אמא שמכבדת את הילדים, מקשיבה להם, עונה להם בטון מכבד ורגוע, אמא שלמה ובטוחה בדרך ההורית שלה ושמצליחה להיות אמפתית גם ברגעי משבר והתפרצויות זעם.

בעידן בו אנו חיים, יש כל כך הרבה הסחות דעת ומפריעים, מליון קבוצות בוואטסאפ שקופצות לנו בכל רגע נתון במהלך היום וממתינות לתשובה מיידית, רשתות חברתיות, תמונות רצות, מידע אינסופי בכל מקום. אני מסתכלת עלינו ואני מבינה שאנחנו מסוגלים להקשיב ובמקביל לעשות עוד מיליון ואחד דברים נוספים במקביל.

אני מקשיב משמע אתה קיים

הקשבה היא אחד הנושאים החשובים שמלווה אותי בחיי היום יום שלי בהורות. אני מתרגלת אותו בכל רגע נתון כשאני עם הילדים שלי.

כשאנחנו מקשיבים באמת אנחנו גורמים לילד שלנו להרגיש שהוא חשוב. מה שיש לו להגיד באמת חשוב לנו לשמוע ונותנים לו את התחושה שאנחנו בצד שלו. שאנחנו בעדו.

אז מהי הקשבה ואיך נצליח להיות באמת נוכחים באותו הרגע, לעצור הכל ולהקשיב הקשבה נקיה?

הקשבה נקיה היא הקשבה בה אנו מרוכזים אך ורק בלקלוט.

להקשבה נקייה יש שלושה עקרונות חשובים:

1. להמתין שהצד השני יסיים לדבר – הקשיבו למה שלילד שלכם יש להגיד. גם אם הוא קוטע אותנו באמצע השיחה. תנו לו לסיים להגיד את מה שרצה להגיד ואז תדברו. כשאני נותנת לילד שלי את המתנה של הקשבה אני גורמת לו להרגיש שהוא מעניין אותי הרבה יותר ממני. לפעמים אנחנו מאד מרוכזים בלדבר. המלצה שלי לדבר פחות ולהקשיב יותר.
2. קריאת שפתיים – תקראו את השפתיים של הילד. לפחות בהתחלה זה עוזר לצורך חיזוק השריר של הקשבה ולהיות מרוכזים אך ורק במה שיש לו להגיד.
3. חזרה בלב – בזמן שהוא מדבר תחזרו בלב אחר דבריו. זה מסייע להקשיב במלוא תשומת הלב.

כל זה קורה כשאתם יורדים לגובה העיניים של הילד בכריעת ברך או בישיבה לצדו ומסתכלים לו בעיניים.

הקשבה אמיתית היא אחת המתנות הגדולות שאנחנו יכולים להעניק לילדים שלנו. ולכל אחד שאנחנו באים איתו באינטרקציה.

מזמינה אתכם לשאול את ילדכם אם הם מרגישים שאת\ה מקשיב\ה להם.

אם הילדים מעט יותר גדולים, תוכלו לשאול אותם שאלה כמו אתה מרגיש שאני מקשיבה לך? מה יעזור לך להרגיש שאני מקשיבה? איך אתה מרגיש כשאני מקשיבה לך? אתה חושב שבבית שלנו חשוב שנקשיב אחד לשני? איך אתה חושב לדעתך שאנחנו יכולים להתאמן בהקשבה? בשלב הזה, נמתין ונחכה לתשובה ממנו ורק כשסיים לדבר נגיד את מה שיש לנו לומר.

מוכנים לנסות להתאמן על הקשבה עם הילדים שלכם? שתפו אותי כאן בתגובות!

Xoxo

נועה