הפוסט מתייחס אלינו ההורים, לאימהות ואבות כאחד.
 
זה נושא שלא נגמר בפוסט אחד. אבל החזרתן אותי אחורה לחוויה שלי ולהיזכר בספר שמבוסס על מחקרים שעזר לי לראות את התגובות שלי בסיטואציות עם הילדים שלי מזווית ראייה אחרת ולשנות את ההתנהגות שלי בהתאם.
הידע בפוסט הזה ברובו לקוח מתוך הספר Peacful Parent, HAPPY KIDS – של ד"ר לאורה מארקהם.
ד"ר לאורה מרקהם היא דוקטור לפסיכולוגיה קלינית מאוני' קולומביה בניו יורק.
😤מהאין הכעס מגיע?
איך ההורים שלנו התייחסו אלינו כילדים כשאנחנו הצלחנו לגרום להם לכעוס?
כילדה, כעסתי המון. צעקתי המון. מערכת יחסים שכזו עם אימא שלי שאני מאד אוהבת ומעריכה. היה הרבה אקשן גם כילדה וגם כמתבגרת. היינו מאד רגישות אחת לשניה. לא היו לי את הכלים להתמודד עם הרגשות והתחושות שחוויתי וזה הוביל בהמון מצבים להסלמה. אני זוכרת שאחרי שהכרתי את יונתן בן זוגי והתחתנו, הרגשתי שאני מוכנה ורוצה ילדים והתחלתי לאסוף כתבות על חינוך (שכבר היו לא רלוונטיות כשהגיעו הילדים:). שנינו הבאנו להורות שלנו את הערכים, התפיסות והחוויות שלנו מהילדות. חלקן חיוביות וחלקן פחות.
👨‍👩‍👧הסכם זוגי בהורות
אחד הנושאים העיקריים ואולי גם היחידים {כי אנחנו מאד שונים בדרכי החינוך שלנו-לפוסט נפרד מה עושים כשהגישות בין בני הזוג הן שונות} שהצלחנו להסכים עליו היה שהבית יהיה בית ללא צעקות ועצבים. ידענו שאנחנו רוצים אחרת, רוצים בית נעים שיש בו שיח מכבד, שמדבר בטון נמוך גם ביננו וגם בין הילדים. הבעיה היא שלא ידענו איך כי לא הכרנו שום דרך אחרת.
והיום, אני יכולה להגיד שאפשר אחרת. ואשתף אתכם בכלים שעזרו לי ומקווה שיהיו לכם לעזר לפני שאתם באים לכעוס על הילד שלכם שממש כרגע הצליח להקפיץ אותנו ולהגיב בכעס בחזרה.
👨‍👩‍👧המחיר של הכעס שלנו
הדרך שבה אנחנו בוחרים להגיב לסיטואציה שבה הילד שלנו מצליח להכעיס ולהרגיז אותנו היא סופר חשובה. יש לה מחירים ויותר מזה איזה שיעור אני רוצה ללמד את הילד שלי בחיים כשאני כועסת עליו? ומה זה מלמד אותו בסיטואציות חברתיות ואחרות בחייו?
👨‍👩‍👧על רגשות
חשוב לי לציין שאין הורות מושלמת – הילדים גם לא צריכים לראות אותנו הורים מושלמים.
בספר של ד"ר מארקהם היא כותבת:
“There are No Perfect Parents, and No Perfect Children. But There are Many Families who Live in The Embrace of Great Love”
המערכת שלנו בגוף בנוייה מרגשות חיוביים ורגשות מכאיבים. זה חלק מאיתנו. חשוב שניתן מקום גם לרגשות הטובים והחיוביים ויותר מזה הכי חשוב לתת מקום לרגשות המכאיבים שלנו. השליליים. שנלמד לוסת את עצמנו ולתת לזה מקום ולהבין שזה בסדר מה שאנחנו מרגישים, גם כשאנחנו כועסים, זועמים מתוסכלים, מיואשים, חוששים. ולשהות ברגש הזה. לא להילחם בו.
גם כשאני כועסת, אני יודעת להגיד לעצמי היום שאני האימא הכי טובה שאני יכולה להיות היום. אני עובדת בדבר הזה שנקרא אימהות עוד לפני שהם נולדו כי היה לי ועדיין חשוב לי להעמיק וללמוד על מערכת היחסים שלי עם הילדים שלי ממקום שמקנה להם ביטחון בעולם, שהם מרגישים בטוחים ושיכולים לסמוך על עצמם וגם לסמוך על אחרים, שהם עצמאיים ושיש להם את הכלים והידע שהם צריכים כדי להתמודד בחיים, שכשהם יתקלו בקשיים הם ידעו לעצור לחשוב ולהצליח לעזור לעצמם, לפתור לעצמם את הבעיות, שילמדו להכיל תסכולים, ולהאמין בעצמם שהם מסוגלים להתמודד עם כל קושי גם מבחינה רגשית. שהם בריאים רגשית – ועל זה מדבר הספר.
👨‍👩‍👧שיום רגשות
הספר מתייחס באחד הנושאים שלו בפרק שלם על רגשות. בלימודים שלי אני למדתי ועדיין לומדת שחשוב שבכל בית יהיה שיח של רגשות עם הילדים שלנו. שנשיים להם רגשות. שיהיה להם אוצר מילים של סוגי רגשות. מנעד רגשי וכו'.
אני עושה את זה עם איתן מאז שהיה בן שנתיים. בפוסט אחר שיתפתי על הקושי בויסות והרגשתי שזה פשוט לא עובד לי. לשיים לו רגשות. בכל פעם שאני משיימת לו את הרגש וניסיתי בכל כך המון דרכים, הוא צורח עלי וכועס. זה עוד יותר תסכל אותו. החלטתי בשלב מסוים שאני מפסיקה כי זה לא עבד ומחפשת דרך אחרת שעובדת לי. ואז הבנתי בעצם מה לא עבד לי. וכאן נכנסת השאלה הבאה.
👨‍👩‍👧האם אנחנו נותנים מקום לרגשות שלנו?
האם אנחנו יודעים להכיל את הכעס שלנו?
ד"ר מארקהם מדברת על 3 נושאים מרכזיים, הראשון מדבר על שליטה (תחילה) ברגשות שלנו. שלנו האימהות והאבות.
ללמוד לשלוט במה שמפעיל אותנו ולוחץ לנו על הכפתורים האדומים. 
ד"ר מרקהם משתפת במחקר שבדק איך לגדל ילד שמח, אחראי, בריא רגשית, מתחשב עם משמעת עצמית. המחקר הראה כי הורים שהתייחסו לילדיהם בצורה נעימה ומכבדת שמכוונת בדיוק לצרכים שלהם עם גבולות תומכים תוך אימון לשליטה רגשית בחייהם, גדלו להיות ילדים נהדרים (שימוש מילה מהספר).
👨‍👩‍👧החלק המאתגר והוא אפשרי בסופו של דבר – הוא שאנחנו צריכים להתחיל קודם בנו.
הילד הוא לא זה שגורם לכעס שלנו, אלא זה מגיע מניסיון החיים שלנו, מהילדות ומהדרך שבה אנחנו גדלנו- כל אלה הם חלק מאיתנו ומי שאנחנו היום. אנחנו יכולים לראות את זה בא לידי ביטוי בכל פעם שאנחנו כועסים, מפוחדים, חרדים על משהו מסוים. כל סיטואציה קשה שאנחנו חוות, מביאה איתה תגובה.
היא מתייחסת לחלק החשוב ביותר במשוואה הזו שהיא שליטה בכעסים שלנו. איך אנחנו מסוגלים ללמד ילדים על רגשות כשהם זועמים, כועסים, מתוסכלים, עצובים, חסרי אונים, אם התגובה הראשונית שלנו למשהו שהם עשו היא לכעוס עליהם בחזרה. ומה הם למדים מזה? הם למדים שכך הם צריכים לפעול בסיטואציות שמשהו יקפיץ אותם.
👨‍👩‍👧כמה נקודות שעולות מהספר שרלוונטיות לנו אימהות ואבות כאחד (תרגום וניסוח לא נאמן למקור:)
• לילדים יש דרך להפעיל בנו את התחושות הפחות טובות שמגיעות מהילדות שלנו או מניסיון החיים ולכן הדרך להיות האימא או האבא שאנחנו רוצים להיות– אימא רגועה אסופה ומכילה היא להימנע באופן מודע מתחושות ורגשות שחווינו בעבר.
• הדבר שאנחנו הכי רוצים עבור הילדים שלנו תלוי בעבודה עצמית שלנו.
• אנחנו רוצים לגדל ילדים שיודעים לנהל ולשלוט בהתנהגויות שלהם כי זה התפקיד ההורי שלנו
• כשאנחנו לומדים לשלוט ברגשות שלנו, הילדים ילמדו לשלוט ברגשות שלהם. בדרך הזו זה מאפשר להם לשלוט בהתנהגויות שלהם, בהנחה שבנינו מערכת יחסים קרובה דיה.
• בדרך הזו הם בונים ביטחון וחוסן נפשי שחשוב לעתיד שלהם.
כשהם עושים משהו שמקפיץ אותנו – אנחנו מתחילים להתנהג כמו ילדים. אם נצליח להישאר מודעים- הכוונה היא שאנחנו מזהים את מה שאנחנו חווים ומרגישים באותו הרגע ובאופן מודע מצליחים גם להישאר רגועים מבלי שניתן להם את הביטוי הפיזי.
למשל אם אני כועסת ואני מגיבה בביטוי הפיזי של כעס, או אם אני חסרת אונים הביטוי הפיזי של הרגש עשוי להיות איבוד שליטה, עצבים וכעס על הילד שלי.
👨‍👩‍👧מסיכת חמצן
הרבה מאיתנו שמעו על הדוגמא מהטיסות, הציורים של מסיכות החמצן במושב הקדמי במטוס.
אנחנו קודם צריכות לשים על עצמנו את מסיכת החמצן כדי שיהיה לנו אויר לשים עליהם את מסיכת החמצן.
אם אין לנו אויר ואנחנו מאבדות את זה, הילדים לא יכולים לדאוג לעצמם. האחריות היא עלינו לדאוג תחילה לעצמנו. לאויר. ביום יום. בשגרה. בכל עת. (ובמיוחד עכשיו בקורונה למרות שזה קשה!)
כשאנחנו לחוצות, מותשות, ורצות על בטריה ריקה כל היום, אנחנו לא מסוגלות להיות שם עבור הילדים שלנו.
👨‍👩‍👧מיינדפולנס זה ההפך מלאבד את עצמך
בויקיפדיה מיינדפולנס הוא "תהליך פסיגולוגי של הבאת תשומת לב מכוונת של האדם לחוויות המתרחשות ברגע הנוכחי ללא שיפוט, אותו הוא מתפתח באמצעות תרגול של מדיטציה ובאמצעות אימונים אחרים".
הכוונה שלה בספר למיינפולנס הוא לאו דווקא לעשות מדיטציה בכל פעם שהילד מכעיס אותך. אלא היכולת שלנו להיות במודעות
להיות במודעות אומר שאנחנו שמות לב למה שאנחנו מרגישות אבל לא מגיבות בצורה זהה לרגש. לא נותנות את הביטוי הפיזי של הרגש.
זה עדיין לא אומר שלא נרגיש רגש של כעס אם נהיה במקום של יותר מודעות אך הביטוי הפיזי שלו לא יבוא לידי ביטוי כי אנחנו נדע לשלוט בו ולהתמודד איתו ברגע האמת.
🧚‍♀️הורות במודע – איך נלמד לנהל כעס טוב (במקום רע)
בכל פעם שהילד שלנו מרגיז אותי וגורם לנו לכעוס עליו, והוא מצליח. הוא בעצם אומר לנו במילים אחרות שיש לנו בעיה שאנחנו צריכים לטפל בה מהחוויה, ניסיון חיים מהילדות שלנו שגורם לנו להגיב בדרך שבה אנחנו מגיבים אליהם ברגעים האלה.
🧚‍♀️השתמש בכפתור השהייה שלך
ד"ר מקהאם מציינת בספר ש"אין לנו צורך לחזור על ההיסטוריה עם הילדים שלנו. אם אנחנו מרגישים שאנחנו באים לכעוס, נעצור. ננשום עמוק. באופן מודע. הכל חייב להיות במודע באותה הסיטואציה, אם אתה צופה את הדרך שבה אתה הולך להתנהג, סגור את הפה. אפילו באמצע. אל תדאג, אתה מדגמן בלנהל את הכעס שלך בצורה חיובית".
כאשר גופכם ורגשותיכם נמצאים במצב התקפה או בריחה ילדכם תמיד נראה כמו האויב. קחו נשימה וחכו עד שתירגעו לפני שתקבלו החלטות או תבצעו פעולות כלשהן.
אנחנו הרי רוצים ללמד את הילדים שלנו לשלוט בכעסים שלהם, ברגשות שלהם. תחילה, עלינו ללמוד לשלוט בכעסים שלנו כשאנחנו עומדים מול הילדים שלנו ומול סיטוצאיות אחרות בחיי היום יום.
🧚‍♀️אם חווינו דבר זהה בילדות שלנו – ההמלצה שלה היא ללחוץ על כפתור האיפוס בסיפור שלנו מהילדות. להרהר על הסיפור שלנו מהילדות תוך התייחסות לרגשות הכואבים וגם התחשבות בזוויות אחרות על אופן ההתנהלות שלנו מול הילדים שלנו מעכשיו. מהיום.
בספרה היא משתפת על סיטואציות בהן הורה שבעברו ננטש על ידי אביו בילדותו וחי את חייו בתחושה שהוא לא מספיק טוב. ההמלצה שלה היא לראות מנקודת תצפית שונה שרלוונטית היום כמבוגר שהוא היה יותר ממספיק ושהעזיבה של אביו לא קשורה אליו. אם אמא שלך גרמה לך להרגיש ילד רע, ההסתכלות היום המתאימה יותר היא להבין שאימא כנראה הייתה מפוחדת ולא היה לה את הכלים והאפשרות להגיב אחרת אפילו בילד הטוב ביותר. השלמה עם הסיפור שלך יכול להיות תהליך כואב אבל זה משחרר. זו הדרך להיות ההורה השלו הנינוח והרגוע שאנחנו רוצים להיות לילדים שלנו.
🧚‍♀️מאיפה נתחיל – השלבים🧚‍♀️
שלב הראשון והכי חשוב להתחיל בו
עשו פעילויות שמורידות את רמת הלחץ – צרו ריטואלים כמו פעילות גופנית, יוגה, אמבטיה חמה, מדיטציה, שמיעת מוזיקה – אם אין זמן – עשו זאת עם הילדים. אם עבר עלינו יום קשה אפשר להתחיל את זמן ההשכבות יותר מוקדם ופשוט לשכב במיטה הגדולה ולקרוא סיפורים ביחד.
🧚‍♀️אין הורה מושלם – בני אדם בהגדרה שלהם הם אינם מושלמים. לא משנה כמה נעבוד קשה על עצמנו, לא תמיד נוכל לגרום להשפעה חיובית על ילדנו. אבל בכל פעם שאנחנו נשים לב לדבר שמקפיץ אותנו ומוציא אותנו ממנוחתנו ומשלוותנו – נלחץ על כפתור השהייה הפנימי שלנו זה שמנהל את הלחץ.
🧚‍♀️ילדים אינם זקוקים לשלמות מאיתנו. מה שהם צריכים זה הורה שמחבק ואוהב אותם. 🧚‍♀️
השלב השני
כשהילד שלי עושה משהו מסוים שמכעיס אותי ואני מגיבה אליו בכעס
 
🧚‍♀️המלצות פרקטיות מהספר:
1. קחו רגע להירגע – אתם כועסים. זה בסדר לקחת רגע וללכת למקום אחר. אם הילד גדול, או קטן ללא חרדת נטישה, לקחת כמה נשימות, לאפשר לנו לצאת מהסיטואציה ולהירגע ולחזור ולהגיב בדרך אחרת רגועה יותר. להגיד לילד שלכם, אני עכשיו כועסת \ נסערת, אני לוקחת לי כמה רגעים לנשום ולהירגע ואחזור עוד מעט. כשאנחנו מרגישות חסרות אונים או חוסר שליטה בסיטואציה,
עדיף שנזוז מעט הצידה ונחזור אחרי שאנחנו מרגישות יותר טוב ונוח לשוחח איתם. זה עדיף מאשר שנוציא את כל התסכול ואיבוד השליטה על הילדים שלנו ובנוכחותם. 
2. עזרו לגוף שלכם להכיל תסכול
3. שנה את המחשבות כדי שתוכל לשנות את מה שאתה מרגיש.
4. הקשב\י לכעס שלך ובאופן מודע תבחר לא לתת לו את הביטוי הפיזי. מודעות מודעות מודעות.
• לפעמים כעס זה תזכורת עבורנו שאנחנו צריכים עוד שינה או להתאוורר ולצאת להליכה או לפרוק את מה שאנחנו מרגישים עם חברה בטלפון
במאמר מוסגר היא מציינת כי הבעת הכעס שלנו בפני אדם אחר יכולה להסלים אותו. מחקר הראה כי ביטוי הכעס שלנו בפני אנשים אחרים בזמן שאנחנו עדיין כועסים גורם לנו להיות יותר כעוסים.
5. אל תחנכו בזמן הסיטואציה – אם הילד עשה משהו שאנחנו לא אוהבים, ולא בדרך שלנו, תעצרו. זה לא הזמן לחנך אותו. תרשמו לכם לשוחח על הנושא הזה בזמן אחר. 🧚‍♀️
6. תנו להם את הסיבה למה – בזמן רגוע לפני השינה או למחרת בבוקר, תנהלו איתו שיחה קצרה על האופן שבו אנחנו צריכים להתייחס לדבר מסוים, תנו להם את ה- Reason Why – למה אנחנו לא לוחצים אלף פעם על המתג חשמל, למה חשוב לנו לחסוך במים. תנו להם את הסיבה למה של כל דבר. הם כל כך סקרנים ללמוד על דברים חדשים בעולם מסביבם. איך החשמל עובד (אנחנו ראינו יו טיוב על ארובות חדרה ואיך מייצרים חשמל ואיך הם עוברים בעמודי החשמל ומספקים חשמל לכל תושבי מדינת ישראל. ויו טיוב על המים שמגיע מהכינרת ממי הגשמים ועוברים בנחלים ואין סוף מידע בנושא. איתן מאד נהנה מהסרטונים האלה. הם רוצים לדעת למה הדברים עובדים בדרך שהם עובדים. לא כי "ככה". 🧚‍♀️
7. דברו בטון נמוך – מחקר הראה כי ככל שאנחנו משתמשים בטון יותר רגוע, כך אנחנו רגועים יותר. ההשפעה של טון הדיבור שלנו גורם לנו להיות רגועים או כעוסים יותר. פעם אחת איבדתי את הקול וזה היה מבחינתי כמו ניסוי שהופתעתי לגלות כמה היה נעים בבית שהילד שלי חווה אותי כאמא שמדברת בטון ממש נמוך ושקט והוא חזר אלי באותו טון. תנסו את זה בבית כשאתם תמיד יורדים לגובה העיניים של הילד. זה עובד!🧚‍♀️
8. תהיו בצד שלו – אם אנחנו בצמיחה רגשית ופתוחים ומבינים רגשות, כשאנחנו מגיבים בכעס – הילד מראה לנו איפה אנחנו צריכים לעשות עבודה על עצמנו. אחרת תמיד נמצא את עצמנו מגיבות בכעס באותן סיטואציות שוב ושוב ושוב. המצב הזה לא ישתנה אם לא נשנה את דרך החשיבה והתפיסה שלנו לגבי עצמנו, לגבי האופן שבו אנחנו מגיבים. 🧚‍♀️
9. אתם עדיין כועסים ושום דבר לא עזר? תנו לרגש שלכן להיות, להיות נוכח. זכרו שכעס הוא תמיד מנגנון הגנה הוא מגן עלינו מלהרגיש פגיעים.
10. תבחרו מלחמות – כל אינטרקציה שלילית עם הילד שלנו, משפיעה לטווח הארוך במערכת היחסים שלנו עם הילדים שלנו.
11. הראו להם את מה שהם עשו טוב היום וכמה שיותר – העצימו אותם ושבחו אותם באינטרקציות החיוביות וכמה שיותר לאורך היום – אנחנו נרצה לתת פוקוס למה שבאמת חשוב – לדברים החיובים שהם עושים, לאופן שבו הם מתייחסים לילדים אחרים ולאנשים אחרים, לנדיבות, לאכפתיות, להתחשבות, לעזרה לאחר, לנתינה שלהם. כשהם חייכו ואמרו שלום למישהו (חברותיים), שהם חיכו בסבלנות בזמן שהיינו בטלפון או בזמן נסיעה ארוכה.
 
אם הגעתם עד לפה, אני מניחה שהמידע כאן היה חשוב ומעניין.
 
 מה אתם לוקחים מהפוסט?
אשמח שתכתבו לי כאן בתגובות או אלי בפרטי.
**מן הסתם אני לא באמת יכולה לתעד תמונות ברגעי משבר אז אין לי תמונה שאיתן צורח עלי:). זו תמונה כשהוא היה בן 4 חודשים ואני? מה אני ידעתי אז על האימא שאהיה היום.
 
 
 
 
 
.
מאי 5, 2020