"תגיד סליחה"
בשבוע האחרון העליתי סטורי באינסטגראם בנושא התנצלות וסליחה כהילד שלנו בוחר לפגוע במישהו אחר. איך אנחנו מגיבים לסיטואציות האלה ומהי הדרך שאני מיישמת בבית ובחוץ במקרה שאחד הילדים שלי פוגע במישהו אחר. קיבלתי תגובות על הנושא ואחת האימהות פנתה אלי וביקשה שאעלה פוסט מסודר על האופן שבו אני מאמינה שהילד שלנו צריך להתנצל, והאם התנצלות היא בכלל חשובה כאן ומה במקום.
אנחנו תמיד ניתקל באינסוף סיטואציות כאלה בהן ילד אחר פוגע, מעליב, מרביץ זה קורה כל הזמן בהמון מקומות. בבית, בבית של חברים, בגן שעשועים, אצל המשפחה עם בני הדודים.
באחד הראיונות של עינת נתן בטלוויזיה בשנה שעברה לקראת יום כיפור היא דיברה על כך שאנחנו ההורים מבקשים מהילדים שלנו להגיד סליחה כשהם מעליבים, רבים עם אח או עם ילד אחר.
https://www.facebook.com/einat.nathan.parenting/posts/2203109929934817/
תחילה, נשאל את עצמנו את השאלות הבאות
מה הילד מרגיש כשאנחנו מבקשים ממנו להגיד סליחה לצד הנפגע?
האם אנחנו יודעים לבקש סליחה מכל אדם אחר? מבן הזוג שלנו? מחברה או קולגה?
האם אנחנו יודעים לבקש סליחה כשאנחנו עושים משהו לא בסדר? ומהווים לו דוגמא לאיך סליחה מרגישה ונראית כשהיא באה מהלב?
כשגרנו ביוסטון ואיתן היה בן שנתיים שמתי לב שבחברה האמריקאית, בעיקר במסגרות הגנים או בגני שעשועים, ששם הייתי נתקלת הרבה בסיטואציות כאלה אבל גם בפליידייסט שהאימא או האבא מבקשים מהילד לבקש סליחה (או להגיד שלום, או להגיד תודה). באותו זמן נתקלתי בשיעור בלימודים שהתייחס בדיוק לנושא הזה שאנחנו מבקשים מהילדים שלנו לבקש סליחה, להגיד תודה, להגיד שלום.
החלטתי שאני רוצה לנסות דרך אחרת. דרך שהיא יותר מקבלת אותם ואת המקום שלהם. דרך של פחות ציווי וריצוי ויותר להוות להם מודלינג לערכים שאני מאמינה בהם. ערך של כבוד, ערך של חברות, חברותיות, של נימוסים, לראות את האחר.
מה עושים כשהילד פוגע? מעליב, מרביץ, מעיף משחק לילד אחר?
אני יוצאת מנקודת הנחה שהילד שלי יודע שהוא עשה משהו לא בסדר. הוא יודע שהקוד החברתי הוא שלא מרביצים. מסבירים לו את זה מספיק פעמים בגן, אנחנו מדברים את זה בבית. במקום הזה אני רוצה לאפשר לו לתקן.
השיטה המונטסורית מדברת על כך שילד לא יפגע בעצמו, בחפצים ובאחרים. אנחנו מדברים את השיח הזה בבית ומזכירה להם את זה בהמון סיטואציות. אנחנו מכבדים את החפצים בבית כולל את המשחקים, אנחנו מכבדים אחד את השני. אנחנו לא מרביצים וזה צריך להיאמר באופן שלא משתמע לשתי פנים. (**מסייגת כאן את הנושא של ילדים רגישים שהמצב שלהם דורש התייחסות שונה).
התנצלות אמיתית צריכה להגיע מהילד עצמו. מהלב שלו. ממקום של אמפתיה (שמתפתחת החל מגיל 4 פלוס מינוס).
אז מה במקום "תגיד סליחה"
שאנחנו בוחרים לכעוס על הילד שלנו ולבקש ממנו להתנצל, הילד מרגיש התנגדות, השפלה. אנחנו מכניסות כאן ביקורת ופסימיות. אנחנו רוצות לגדל ילד אופטימי, ילד שיכול לתקן על הטעות שעשה. הוא יודע שמה שהוא עשה הוא לא בסדר.
בגילאים צעירים במיוחד, ילדים משתמשים יותר בגוף שלהם בכוח פיזי ופחות במילים.
אני לא מבקשת ממנו להתנצל או להגיד סליחה.
דוגמא מהבית
אני אומרת לו: אחותך מאד נפגעה, היא מרגישה מאד עצובה וכואבת, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לגרום לה להרגיש יותר טוב?
אולי נציע לה מים? חיבוק? מילה טובה?
אם היא לא רוצה מים או חיבוק, זה בסדר. אפשר לתמלל להם את זה שהיא לא רוצה והיא יכולה לא להסכים או לסרב. וזה בסדר.
כשאיתן היה צעיר הייתי שמה לב שהוא היה מרביץ לאחותו ושניה אח"כ רץ להביא לה קרח. לפעמים מה שהם מכירים זה יותר שימוש בכוח מאשר במילים.
וכשזה קורה בחוץ
אם זה קורה בחוץ עם חבר או ילד, אני רוצה לתווך ביניהם את מה שקרה. ככל שמדובר באלימות, אני אגיד למי שנפגע שזה נראה מאד כואב ואני מבקשת סליחה. אני יכולה להגיד לבן שלי שזה מאד כאב לו, אולי נציע לו קרח? חיבוק או מים?
מודלינג מודלינג מודלינג
כשאנחנו נתרגל בבית שיח של התנצלות בכל פעם שמישהו מאיתנו פוגע במישהו אחר. זה לא חייב להיות רק הרבצות. כשחזרנו מהעבודה עמוסות ומוטרדות ואנחנו חסרות סבלנות לילדים שלנו, נוכל לפנות אליהם באותו הרגע או בזמן מאוחר יותר ולהתנצל שהיינו פחות קשובות אליהם וחסרות סבלנות. כשאנחנו נתנצל בפני בן הזוג מולם על משהו שעשינו, או אפילו סליחה ששכחתי להביא לך משהו שביקשת. ילדים הם כמו מצלמות האח הגדול, הם מחקים לומדים ולוקחים מאיתנו הכל. לטוב ולפחות טוב הם ילמדו להתנצל, אם נלמד אותם בעזרת מודלינג להתנצל.
אתם מוזמנים לאמץ ומוזמנים להגיב כאן בתגובות, להציע חלופות אחרות בדרך שבה אתם נוהגים עם ילדכם בסיטואציה שבה הוא פוגע בילד אחר
מאי 24, 2020
